סופי השבוע מזמנים הרבה אתגרים לשגרה של תזונה בריאה והרזיה. לפעמים יש מעידות, זה קורה לכולנו!
אחת המשתתפות שלנו ב אנימו ANIMO IL, סיפרה שבסדנת הרזיה קודמת שבה השתתפה, אסור היה לשתף במעידות ונפילות; כלומר, מי שמתמודדת עם קושי- לא מקבלת מקום, הפוסטים שלה נמחקים ואף נאמר לה שזה לא משהו שהם מקדמים בקבוצה. שמעתי את זה וזה עיצבן אותי ממש!
העידן שאנחנו חיים בו, מייצר את ״מסכת ההצלחה״. בוודאי, דרך העיניים של הרשתות החברתיות: כולם מצליחים, כולם מצטלמים נהדר, כולם מחייכים, רזים, חתיכים, מטיילים בחו״ל, והרבה פעמים זה מייצר תחושה שאם אני לא כזה, אני לא בסדר, לא ראוי, אין לי כוח רצון, אין לי מקום!
נו באמת. החיים שלנו לא כאלו! לפעמים החיים הם לא סבבה ואפילו יותר מזה- בתהליך של ירידה במשקל, לייצר מצב שבו אין מקום לנפילות, ושאין מקום בטוח לתקף את הקושי ולנרמל אותו, זה נוראי, על גבול הלא אנושי!
אם נתקלתם בגישה כזו, התרחקו!
אין לי מספיק שורות בפוסט הזה, כדי לרשום כמה הגישה הזו מסוכנת לנפש ומייצרת מעמסה רגשית על נפש חלשה גם ככה, כי גם אם תרדו במשקל מתוכנית כזו, הנזק הנפשי שזה עלול לעשות לכן פשוט לא שווה את זה ולצערי אתן רק תעלו את הכל וכפול..
אז מה דעתכן, על שיח קצת יותר שפוי ואנושי בינכן לבין עצמכן, הגוף שלכן, והאוכל שלכן? אני מבטיח לכן שגם אם תרדו במשקל קצת יותר לאט, זה יקדם תהליכי הרזיה שנשמרים לעד❤
ומה דעתכן על פינת המעידות או הבאסה השבועית ? (תקראו לזה איך שבא לכן) כי אחד הדברים החשובים בהתמודות עם אכילה רגשית הוא קבלת הנחת היסוד: שיש מקום לכל רגש, גם כזה המייצר תחושה לא נעימה. אז פשוט תנו לרגשות הללו מקום!
ורק שימו לב מה ניתן ללמוד מזה ואיך ניתן יהיה להצליח טוב יותר בפעם הבאה? נשמע לי קצת יותר שפוי ואנושי, לא ככה?
